בבלוג זה מובאת ההקדמה למחקר שערכו אבי פליישון, ראש תחום דאטה בג’וינט-תבת וד”ר יובל מזר, כלכלן בכיר, תחום מאקרו באגף מאקרו ומדיניות בחטיבת המחקר בנק ישראל.

לקריאת המחקר המלא: לחצו כאן

המחקר בוחן מהו שיעור מקבלי השכר הנמוך בישראל בהשוואה בינלאומית תוך בקרה על מאפייני העובדים. המחקר עושה שימוש בסקר פיאאק – מסד נתוני מיקרו משותף לישראל ולמדינות ה-OECD. המחקר מעלה את התוצאות הבאות:

  • כ-17 אחוזים מהעובדים ו-14 אחוזים מהעובדות בישראל הינם “בעלי פוטנציאל” להעלאת שכר.
  • אוכלוסייה זו מאופיינת בהשכלה סמי אקדמית, בגיל מבוגר יחסית, בריבוי יחסי של ערבים, בעבודה בענפים עם פריון ושכר נמוכים יחסית, במקום עבודה סמוך למקום מגורים ובמיעוט הכשרות מקצועיות.
  • שיעור העובדים בעלי פוטנציאל להעלאת שכר הינו גבוה בהרבה מהממוצע של מדינות ב-OECD. שיעור זה אף גבוה בהרבה גם בהינתן התפלגות השכר הלא שוויונית בישראל ומאפיינים אחרים של ישראל.
  • העלאת כושר ההשתכרות של אותם עובדים תגרור שיפור משמעותי בתוצר לנפש בישראל.

הקדמה

סקר PIACC שנערך בישראל בשנים 2014-15 ובחן את המיומנויות הקוגניטיביות של בגירים, והתוצאות הנמוכות של ישראל בסקר ביחס למדינות ה OECD, היוו קו פרשת המים בהתייחסות של קובעי המדיניות להשפעה של השקעה בהון האנושי על היכולת להעלות את הפריון בישראל. עד לתוצאות הסקר, היה מקובל למדוד את איכות ההון האנושי בישראל באמצעות מספר שנות הלימוד (ובישראל ממוצע גבוה ביחס לממוצע במדינות ה-OECD) ולכן התפיסה הרווחת הייתה שיש להתמקד בהיבטים אחרים, מעבר להון האנושי. הסקר אפשר בפעם הראשונה לאמוד את המצב המהותי של רמת הכישורים בהון האנושי בישראל ולא רק את כמות ההשכלה שמשתקפת ממספר שנות הלימוד.

תוצאות הסקר והדיון הציבורי שבא בעקבותיהן הסיטו קשב ניהולי של קובעי מדיניות לסוגיה של שיפור רמת הכישורים בהון האנושי בישראל. נוצרה תפיסה בממשלה שגורסת כי ניתן להביא לשיפור הפריון ולצמצום הפער בפריון ביחס למדינות ההשוואה, באמצעות העלאת רמת ההון האנושי (בנק ישראל, 2019א). עיקר השיח מתרכז כיום בשיפור הכישורים של הקבוצות באוכלוסייה בעלות ההישגים הנמוכים; לדוגמא באמצעות מערכת החינוך ותכניות הלימוד בישראל לצד עיסוק בסוגיה של השקעה יעילה בהכשרות מקצועיות עם תשואה גבוהה לפרט ולמשק.

מאז פרסום תוצאות הסקר נערכו לא מעט מחקרים ותזכירים תוך ניצול מסד הנתונים החדש של פיאאק, נציין להלן את הפרסומים הבולטים. בנק ישראל (2016) ומרכז טאוב (2016) הראו שהפער הגדול ביותר בין ישראל למדינות המפותחות במיומנויות העובדים הוא בקרב עובדים בענפי המסחר והשירותים והייצור המקומיים, בעוד בענפים מייצאים כמו גם בענפים החשופים לתחרות הפער הינו קטן בהרבה. בפרסום נוסף בנק ישראל אמד את ההשפעה של פער המיומנויות בישראל על אי השוויון במשק (2017). מזר (2019) הראה שהפער במיומנויות של העובדים הולך וקטן ככל רמת המיומנויות של העובדים עולה ובעשירון העליון של המיומנויות הפער הוא אף לטובת העובדים בישראל.  בנק ישראל (2018), בנק ישראל (2019ב) וגם מכון אהרון למדיניות ציבורית (2018) אמדו בדרכים שונות את הפער בפריון העבודה בין ישראל למדינות ה-OECD שמקורו בכך שבישראל רמת המיומנויות נמוכה יותר ומצאו לכך השפעה משמעותית: 2.5 עד 3 אחוזים, בהתאמה. מחקרים נוספים בחנו את פער המיומנויות בין גברים לנשים (מזר, 2017 וכימתו את השפעתו על פער השכר המגדרי, וכן את התשואות לשכר של המיומנויות בהשוואה בין עובדי המגזר הציבורי והמגזר הפרטי ובהשוואה בינלאומית (מזר, 2018, מזר, 2019). מכון טאוב (2018) בחן ספציפית את מיומנויות של העובדים בקצה ההתפלגות והראה שבישראל שיעור העובדים ב-IT מבין העובדים המיומנים ביותר הוא הגבוה במדינות ה-OECD ובפער ניכר. בנוסף ב-2019 (מכון טאוב, דוח מצב המדינה) הראו שהמיצוי מבחינת משלחי יד של העובדים בישראל עם המיומנויות הגבוהות ביותר הוא יחסית גבוה בהשוואה למדינות ה-OECD.

העיסוק הנרחב בתוצאות הסקר ובפערים של ישראל למול מדינות ה OECD לא העלו עד כה דיון נרחב בסוגיה של התאמה נכונה בין רמת הכישורים לעיסוק, לענף וכפועל יוצא גם לרמת השכר הנהוגה בהם.

המחקר המלא מציף ניתוח ראשוני של ההתאמה בין רמת הכישורים לרמת השכר. מתוך הניתוח, אנו מצביעים על מצב ייחודי בישראל, שבו ישנה קבוצה משמעותית של עובדים ששכרם נמוך מהשכר של הדומים להם ברמת הכישורים. לקבוצה זו אנו נקרא כאן “בעלי הפוטנציאל להעלאת שכר”. אנו מאמינים כי דרך ניתוח ובחינת המאפיינים הייחודיים של הקבוצה הזו והפערים בינה לבין הקבוצות האחרות, ניתן יהיה לבחון השקעה במהלכים שעשויים לקדם התאמה גבוהה יותר בין כישורים לשכר בישראל. דוגמא למהלכים אלו ניתן לראות בסקירות של ה OECD  על “מדיניות הכוון קריירה” במדינות השונות והמלצות הארגון בנושא לצד השקעה במדיניות של למידה לאורך החיים (Lifelong Learning), הנגשה תחבורתית של אזורי תעסוקה, השקעה בחיבור הזדמנויות של עבודה מרחוק לפריפריה החברתית והגאוגרפית וכו’. צמצום שיעור “בעלי הפוטנציאל” בישראל לנהוג בממוצע ה OECD, יאפשר להגדיל את הצמיחה בישראל ולצמצם את פער הפריון ממדינות ההשוואה.

אבי פליישון, ראש תחום דאטה בג’וינט-תבת
ד”ר יובל מזר, כלכלן בכיר, תחום מאקרו באגף מאקרו ומדיניות בחטיבת המחקר בנק ישראל