מודלים להגמשת מערכת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי

מערכת היחסים בין הרשויות המקומיות לבין משרדי הממשלה בישראל מציפה לאורך השנים אתגרים והתמודדויות שהעלו צורך בחשיבה מחודשת על חלוקת הסמכויות והאחריות בין דרגים שלטוניים אלו.

בעשורים האחרונים ניכרת מגמה גוברת למתן אוטונומיה לרשויות המקומיות בשלבי התכנון והיישום, והיא באה לידי ביטוי הן בספרות המחקרית־האקדמית והן בפרקטיקה במדינות רבות בעולם. רעיונות אלו מבוססים על ההבנה שמערכת יחסים מקצועית, יציבה ומבוססת אמון היא צורך הכרחי בדיאלוג בכל שלבי יצירת המדיניות. צורך זה חוצה את כל תחומי האחריות של משרדי הממשלה והרשויות המקומיות בימי שגרה ובזמן חירום.

מחקר זה מנתח מספר מקרי בוחן שמביאים לידי ביטוי מודלים מהארץ ומהעולם לשינוי מערך היחסים שבין הרשויות המקומיות והממשלה בנושאים חברתיים שבהם נדרשת גמישות ברמת התכנון, היישום או הפיקוח. המחקר מאפשר לאנשי השירות הציבורי במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות לבחון מחדש אלטרנטיבות שמגמישות את מערכת היחסים בתחומים או שירותים ספציפיים שבהם שיתוף הפעולה לוקה בחסר, וכך לייעל את ההתנהלות הכלכלית, המקצועית או הארגונית בתחום הרלוונטי.

שותפים: מכון ירושלים למחקרי מדיניות