fbpx

יליזבטה שרסטוק נבחרה להשיא את משואת התפוצות

יו״ר הקהילה היהודית בעיר סומי שבמזרח אוקראינה, אשר סייעה בפינוי 150 קשישים ואנשים בעלי מוגבלות- תשיא משואה ביום העצמאות ה-74

יליזבטה שרסטוק נבחרה להשיא את משואת התפוצות

יליזבטה שרסטוק, יו״ר הקהילה היהודית בעיר סומי שבמזרח אוקראינה ומנהלת מרכז הרווחה ״חסד״ שמפעיל הג׳וינט בעיר, נבחרה להשיא את משואת התפוצות בטקס הדלקת המשואות שיערך מחר בהר הרצל.

יליזבטה, מנהלת את מרכז החסד מאז 2015, דרך משבר הקורונה ועד המלחמה באוקראינה, למען האוכלוסיות הפגיעות ביותר בקהילה היהודית המקומית, בהם קשישים וניצולי שואה, אנשים עם מוגבלות, ילדים, צעירים במצבי סיכון ועוד.

שרסטוק הובילה את מאמצי חלוקת הסיוע ההומניטרי, המזון, התרופות ומוצרים חיוניים נוספים לקהילה היהודית בעיר, כמו כן היא אחראית למבצע חילוץ מורכב ביותר, במסגרתו פונו למעלה מ-150 קשישים ואנשים עם מוגבלות מהעיר המופגזת.

על מבצע החילוץ שהובילה מספרת שרסטוק: “היה לנו ברור שצריך לתכנן מבצע פינוי של האנשים הפגיעים ביותר בקהילה. כדי לעשות זאת, היה צריך להמתין לרגע שנוצר מסדרון הומניטארי, “פרוזדור ירוק” – זה היה מאוד קשה לארגן את זה. בסופו של דבר, נקבע ה-8 במרץ כיום הפינוי. נערכנו, הכנו רשימות פינוי של אנשים, שכרנו נהגים ורכבי פינוי והכל היה מוכן.

אולם למרות ההסכמות על הפרוזדור הירוק, עדיין היה ירי על השיירות שעברו בפרוזדור ולכן הנהגים שנשכרו לשיירה שלנו סירבו לנהוג. הצלחנו לקבל הארכה של הפרוזדור הירוק ל-9 במרץ, ומעכשיו לעכשיו התארגנו לשיירת חילוץ ארוכה הכוללת ארבעה מיניבוסים, שני אוטובוסים גדולים ועוד רכבים פרטיים. היה צריך להעלות את האנשים לאוטובוסים, לארגן אבטחה ושמירה, ובעצם היינו מוכנים לצאת בשעה 14:00. הפרוזדור היה פתוח מהבוקר עד השעה 21:00 בערב, אבל היציאה הייתה עד השעה 18:00, כך שהיה לנו מעט מאוד זמן כדי להספיק לצאת.

לא ידענו אם נספיק לצאת בבטחה. הכבישים היו חסומים עקב עומסי תנועה או עקב דרכים הרוסות ונאלצנו לשנות את המסלול ולנסוע בדרכים עוקפות כל הזמן. אבל בסוף הצלחנו לצאת מהאזור לכיוון מערב אוקראינה. למעלה מ-150 איש פונו במבצע הזה, בהם קשישים, משפחות חד הוריות ועוד.

מה שאני זוכרת יותר מכל במבצע הפינוי הזה היה השקט המוחלט של האנשים. הקהילה היהודית של סומי, הידועה בכינוי הקהילה המזמרת, תמיד שרים, תמיד שמחים, תמיד מדברים אחד עם השני. כאן כולם היו בשקט, לא הוציאו מילה לאורך כל הפינוי. זה היה באמת מפחיד מאוד. לא ידענו האם נצליח לצאת מזה, לא ידענו לאן נצליח להגיע, האם המזל יהיה איתנו והאם אי פעם נחזור. זו הייתה תחושה קשה מאוד.”

לא ניתן להסתיר את ההתרגשות הגדולה של יליזבטה מהבחירה בה להדלקת המשואה “אני מרגישה אחריות גדולה לייצג את הקהילה היהודית בעולם בכלל, ובטח במציאות הנוכחית הקהילה היהודית באוקראינה. לכבוד כל הקולגות שלי שממשיכים לעבוד במציאות בלתי אפשרית, ועושים הכל כדי שהעם היהודי ימשיך לחיות ולשרוד, ימשיך ליצור, ימשיך ללדת ילדים, ימשיך לכבד ולסייע קשישים, שנישאר קהילה מאוחדת, עם אחד שאחראי האחד לשני.

כשהנכדה שלי נולדה כאן בארץ כאילו נוספה לי עוד נשמה. אני ממש זוכרת את הלילות במרתף בסומי, תחת הפגזות, מקבל מדי יום שיחות מהבת שלי בישראל ותמונות של הנכדה, וכל יום אמרתי לה שבזכות זה אני חיה. הייתי צופה בתמונות שוב ושוב, מחייכת, מתחזקת ומתגברת על הפחד הנורא.”

יש לי קשר מיוחד עם ישראל שהחל לפני הרבה שנים. ב-96 אחותי עשתה עלייה, ב-99 הצטרפו אליה ההורים שלי וב-2006 הבת שלי גם כן עלתה לישראל. זאת המולדת השנייה שלי, אני מבקרת כאן לעיתים קרובות. העובדה שבחרו בי להשיא משואה זה כבוד גדול.”

דילוג לתוכן
Send this to a friend