לרגל יום השואה הבין לאומי, אנחנו מביאים את סיפורו של CASTRUCCIO GIUSEPPE – שזכה לאחרונה בתואר חסיד אומות עולם, בין היתר בזכות נחישותו של יאיר קמינסקי, איש הג’וינט. קמניסקי מספר כיצד למד על פעילותו האצילה של הקונסול לשעבר, איך הוא הואשם בסיוע לשלטון הפאשיסטי לאחר המלחמה ואיך הוא, יאיר, פעל לעשות עימו חסד.
בין השנים 2003-2007 עבדתי מטעם הג’וינט אירופה בתוכנית גשר- בדרום מזרח אירופה. באמצעות הפרויקט פעלתי גם ביוון ובעיקר עם קהילת סלוניקי. שם נחשפתי לסיפור המיוחד של השמדת הקהילה כולה על ידי הנאצים בשנים 1943-1944. במוזאון היהודי של סלוניקי גם שמעתי לראשונה על מאמצי הצלה של דיפלומטים איטלקיים באמצעות זיוף תעודות ליהודים והפיכתם לאזרחי איטליה. מה שאפשר למאות מהם לעבור לאתונה שהייתה עדיין תחת השלטון האיטלקי ובפועל להינצל ממוות בטוח באושוויץ.
בקיץ שנת 2012 הפגישה אותי אשתי אלישבע עם אישה איטלקייה בשם אליזבטה שהגיעה לישראל להעביר קורס השתלמות למשמרי קרמיקה עתיקה. זאת הייתה ארוחת ערב נעימה במסעדה נחמדה בשוק מחנה יהודה ובמסגרת השיחה הגענו לדבר על סלוניקי, אני ממש לא זוכר למה. בכל אופן אליזבטה סיפרה לי שסבא שלה CASTRUCCIO GIUSEPPE היה בתקופת מלחמת העולם השנייה קונסול כללי של איטליה בסלוניקי ושלפני כשני עשורים שנה נודע להם שהוא פעל גם בסתר והנפיק תעודות מזויפות של אזרחות איטלקית ליהודי סלוניקי ובכך הציל מאות יהודים. יתרה מזה היא אמרה שהייתה פניה ליד ושם לשם קבלת תואר חסידי אומות האולם אך יד ושם דחה את הבקשה.
מאחר ונושא השואה מעניין אותי בכלל, ביקשתי מאליזבטה לשלוח לי חומרים בנדון. אחד המסמכים שהיא העבירה לי הייתה עדות משנת 1950 של איש צוות מהקונסוליה האיטלקית מאותם השנים בסלוניקי על מעשיו של הקונסול (זה המסמך שהעברתי לכם).
מתוך קריאה במסמך בעמוד 3 נתקלתי בידיעה שאחרי המלחמה הקונסול הואשם בשיתוף פעולה עם השלטונות הפשיסטיים של איטליה ואף נזרק מתפקידיו במשרד החוץ. והחלק המדהים הוא שבאמצעות פניית יהודים ושל העד לג’וינט ( AJDC) שפעל יחד עם שגרירות ארה”ב, בוטלו החשדות נגד CASTRUCCIO GIUSEPPE.
המעורבות של ארגון שאני עובד בו עוררה בי רצון רב לפעול למען מתן מעמד של חסיד אומות העולם עבור CASTRUCCIO GIUSEPPE. בשלב ראשון פניתי ב2013 לארכיון של הג’וינט לברר אם נמצאים מסמכים רלוונטיים. פעולת בילוש של הארכיון לא העלתה שום מידע בנוגע ל CASTRUCCIO GIUSEPPE או במעורבות הג’וינט בתיק שלו.
הייתי די מבואס אך החלטתי בכל זאת לפנות ליד ושם בעצמי בשנת 2013 ולברר על מה מדובר ולמה האיש אינו זכאי לתואר. בשלב זה היו כבר בידי תשובות שליליות של יד ושם בנושא לאור פניות מוקדמות יותר (בסוף שנות ה90 של המאה ה20) של אחד הניצולים והנכד של האיש. מרגע זה התחילה סגה ביורוקרטית של כעשור. בשלב ראשון הם התעקשו שלא מגיע לו לקבל את התואר כי הוא הציל, לדעת אנשי יד ושם, רק יהודים שהיו אזרחי איטליה ולכן הוא פעל במסגרת תפקידו הדיפלומטי ולא סיכן את מעמדו ואת חייו. בשלב זה יצרתי קשר עם נכד האיש אלסנדרו, אח של אליזבטה, והתחלנו לחפש עדים שיכלו להעיד שהוא אכן הציל יהודים לא אזרחי איטליה. למזלנו אלסנדרו הצליח ליצור קשר מחודש עם אחד הניצולים ב2015, DR Ray Naar, שהיה אז בן 88 וביקש ממנו לתת עדות מחודשת. הוא היה בן 15 בזמן האירועים ולכן זכר אותם היטב. עם קבלת העדות התחלתי שוב את התהליך מול יד ושם. בכל שלב היו בעיות ביורוקרטיות ובמיוחד התברר שהועדה לא פועלת בתדירות גבוהה. בתקופה זו התחלפו 3 מנהלי מחלקות באגף חסידי אומות העולם כך שכל פעם הייתי צריך כמעט להניע מחדש את התהליך. בשלב מסוים החליטו ביד ושם בעקבות הלחץ שלי לפתוח את התיק מחדש והתבקשתי לסייע ליד ושם באיסוף נתונים הסטורים ומסמכים אחרים שיכולים לסייע לבסס את ההנחה שלי שהוא אכן הציל יהודים שלא היו אזרחי איטליה. הנכד אלסנדרו שגם הוא איש משרד החוץ של איטליה ומשמש בימים אילו כשגריר איטליה בקטאר, יצא גם הוא באיסוף מסמכים נוספים שאותם העברנו ליד ושם. המפנה התחיל ב2021 אז הוחלט להקים צוות מומחים מיוחד לבחינת הנושא. לאחר שהצוות המליץ שיש לבחון את התיק מחדש הוא חזר שוב לדיון בוועדה ובסוף בתחילת ינואר 2023, בדיוק עשור לאחר פנייתי ליד ושם ושבועיים לפני יום השואה הבינלאומי החליטה הועדה להעניק ל CASTRUCCIO GIUSEPPE אות חסידי אומות האולם.
בשיחות שניהלתי מאז עם המשפחה התברר שהבת של CASTRUCCIO GIUSEPPE, אמא של אלסנדרו ואליזבטה, שהיא בת 93 היום ועדיין צלולה מאוד שמחה ועדכנה את כל המשפחה. טקס הענקת התעודה אמור להתקיים בשגרירות ישראל ברומא במועד שיקבע בקרוב.
