המציאות המורכבת גבתה, ועדיין גובה מחירים כבדים מן החברה הישראלית. אוכלוסיות פגיעות נעשו פגיעות עוד יותר, ורבות אחרות מצאו עצמן לראשונה נזקקות לתמיכה. מההרוגים והפצועים ועד החטופים והעקורים, בין אם זו קירבה ראשונה ובין אם רחוקה, אותו היום והאירועים שקרו בעקבותיו שינו את המציאות הישראלית.
מציאות קשה ורבת־פנים, שחוצה תחומי חיים ודורשת פתרונות חדשים. גלי המשברים מייצרים אדוות רחבות היקף ומחייבים כוחות עצומים של יחידים וקהילות, על מנת לקום ולהמשיך הלאה.
בזכות אותם האנשים, אותם אנחנו פוגשים יום יום בפעילותנו מאז אותו יום ארור אנחנו זוכים לראות את אור והתקווה. בזכות שיתופי הפעולה שלנו עם רשויות, וגופים מכלל גווני הקשת הישראלית שפועלים יחד למען שיקום וצמיחה, אנחנו סופגים השראה לעתידה של החברה הישראלית.
שלושת הסיפורים שמובאים כאן מבטאים את הכוח וההתמודדות של אנשים מרשימים שפגשנו בימים הראשונים שלאחר ה-7 לאוקטובר ושממשיכים לצעוד קדימה תוך ראיית הטוב.
ציון חזר הביתה לקריית שמונה
ציון ומיכל סעדיה מקריית שמונה פונו למלון בנתניה ב- 8 לאוקטובר. במשך שנה שלמה הם חיו בשטח של 25 מטר מרובע בחדר אחד, יחד עם עוד עשרות אלפים מכל רחבי הארץ שפונו מביתהם, מבלי לדעת מתי יחזרו.
את ראש השנה האחרון הם כבר עשו בבית יחד עם המשפחה. ציון מספר בהתרגשות: "בית זה בית. סוף סוף כל המשפחה המורחבת ביחד. בזמן הפינוי כל אחד היה במקום אחר."
הקושי להיות עקורים מהבית, בחוסר ודאות גדול, רחוקים מהסביבה המוכרת וללא פרטיות הובילה ללחצים וקשיים עבור רבים, ציון שיתף אותנו אז בקושי והמורכבות האישית: "כל חייל שמת מחזיר אותי לשנת 2006, למלחמת לבנון השנייה, כאשר הבן הבכור שלי נהרג", מספר ציון, שבנו, לירן סעדיה ז"ל, לוחם בסיירת אגוז נפל בקרב בדרום לבנון. “כל פעם שמדברים בחדשות על חייל שנפל, אני מגיע למצבי קיצון של מתח וחרדה. זה הזמן שבו אני צריך את החדר השקט".
מה שסייע לציון באותה התקופה להתמודד עם הלחצים והקשיים הוא ה'חדר השקט' תוכנית חירום שלנו, בשיתוף המטה הארצי של הריפוי בעיסוק במשרד הבריאות ובהפעלת עמותת בית-איזי שפירא, שנפרסה במלונות מפונים וסיפקה לו מקום של שקט ושלווה בתוך הכאוס והחוסר וודאות. החדרים השקטים הם פתרון שנעשה בו שימוש להפחתת חרדה ועומס נפשי ולסיוע בויסות עצמי, באתרים המיועדים לאנשים עם מגוון נוירולוגי כדוגמת אוטיזם ותסמונות נוירולוגיות אחרות ובמרכזים לבריאות הנפש. ההחלטה להביא אותם למלונות סייעה לאנשים רבים, עם ובלי מוגבלות, שבין לילה איבדו את היציבות והעצמאות בחייהם.
בחודש מרץ האחרון חזרו הזוג סעדה לקרית שמונה. לבית שבמהלך השהות שלהם במלון גם ספג פגיעה ישירה מרקטה. הם כמובן דאגו לשיפוץ הבית בשלט רחוק, טרם החזרה. כיום ציון חזר לעבודתו כמורה לספורט באחד מבתי הספר בעיר.
החזרה הביתה מסמנת התאוששות זהירה, ציון בזכות חוסנו האישי יודע לספר על חזרה לשגרה, אבל באותה נשימה עצמו מספר שהמצב בקריית שמונה לא מזהיר: "עברנו תקופה קשה. חזרנו לשגרה, אבל לא במלוא העוצמה." מבחינתו אין סיכוי שהוא לא היה חוזר לעיר: "הבן שלי קבור בקריית שמונה, אין מצב שנעזוב אותו שם ונעבור למרכז."
לסיכום הוא משדר אופטימיות זהירה ונזכר בחדר שהיווה לו עוגן משמעותי בתקופה הקשה: " הייתי מגיע לשם, מתנתק לגמרי… וזה עשה לי טוב.”
צפו בסיפורו של ציון והחדר השקט:
קצין הביטחון העירוני שלוקח חלק גם כמתנדב בביטחון העירוני
העיר הדרומית ספגה את מספר הירי הגבוה ביותר של רקטות מעזה מאז ה-7 באוקטובר. אדיר שי, הקב"ט העירוני, מצא את עצמו בלב הסערה – מתמרן בין עשרות אירועי ירי בו-זמנית, שולח צוותים לזירות טראומה, ודואג לביטחונם של התושבים והעובדים כאחד.
כיום, בנוסף לתפקידו המשמעותי הוא מוביל – כאזרח וכמתנדב, מהלכי ביטחון קהילתיים. באמצעות סיפורו האישי הוא מדגים שינוי מערכתי ואישי משמעותי.
באחד הימים הסוערים שהעיר ידעה, שהעיר סופגת פגיעה ישירה, אדיר ואנשיו קפצו מיד אל הזירות השונות. כאשר אחד מעובדיו חזר מזירה מזעזעת במיוחד – לאחר שפינה פצוע מפגיעה ישירה של רקטה – אדיר מיד זיהה את סימני ההלם.
״הוא חזר לעירייה כשהבגדים שלו פשוט ספוגים בדם, הוא בכלל לא היה מודע למצבו, לא הצליח להרכיב משפט שלם.״
זמן קצר קודם לכן, אדיר השתתף בתוכנית ״אור ראשון״ של הג׳וינט והמכללה האקדמית תל אביב–יפו – הכשרה שנועדה ללמד בעלי תפקידים ברשויות מקומיות לזהות סימנים מוקדמים של מצוקה נפשית.
״ההכשרה לימדה אותי לא רק לזהות מצוקה, אלא גם איך לפעול ברגע הקריטי,״ משתף אדיר. ״הבנתי שחוסן נפשי והיכולת לזהות מי זקוק לעזרה חשובים לא פחות מהתגובה המבצעית.״
עד היום מאות עובדי רשויות כולל מגוון רחב של נותני שירות הנפגשים עם הציבור מדי יום עברו את ההכשרה.
צפו בסיפורו של אדיר:
זה זמן שאיומי הרקטות אינם מגיעים לאשקלון אבל העצבים עדיין מתוחים.
"אתה יוצא מהסופר עם הילדים ואתה שומע אופנוע עובר והלב שלך מתחיל לדפוק חזק", מספר אדיר, "אבל אז אתה רואה ניידת והצבע חוזר לך לפנים".
הניידת שאדיר מדבר עליה היא חלק מ'משמר השכונה'. מערך מתנדבים אזרחי שמסייר ברחבי העיר כתוספת כוח של מתנדבים תושבי העיר תושבי העיר, תוספת כוח לשירותי הביטחון וככלי המעניק תוספת של ביטחון לתושבי העיר.
"נכון לעכשיו יש בעיר כמעט כל ערב שתי ניידות משמר שכונה – רק הנוכחות מרגיעה” , מוסיף אדיר.
משמר השכונה, כמו גם אור ראשון, הן תוכניות שהובאו לעיר כחלק מפעילות 'משיב הרוח' שלנו. אור ראשון כחלק מסל תוכניות חירום שפותחו למצב החירום, ומשמר השכונה פותחה בעיר כחלק מהצרכים שעלו מהשטח במסגרת 'משיב הרוח' – בעבודת השטח הבנו שרשויות מסוימות זקוקות להתערבות ארוכת טווח, וכך נולדה התוכנית שבכל רשות ממונה פרויקטור שלנו, שעובד יחד עם העירייה להובלת יוזמות בתחומי בריאות הנפש, חינוך, קהילה ותעסוקה – במטרה להשיב לתושבים תחושת ביטחון ושליטה על חייהם.
בנוסף לתפקידו כבד המשקל של אדיר הוא גם מתנדב ב'משמר השכונה': "אני מפקד על אזור אפרידר, הצפוני בעיר. יש לנו 80 מתנדבים, עם מעל 8,000 שעות התנדבות. זה כולל סיורים, כיתות כוננות ועוד. באירועים מסוימים הצלחנו להכפיל את מספר הכוחות בעיר – זה אדיר, וזה מעניק לתושבים תחושת ביטחון ממשית."
בראייתו, שנתיים אחרי המתח קיים, וכולנו עדיין מרגישים את מצב המלחמה ומייחלים כמובן לחזרת החטופים, אבל עצם העובדה שהתושבים לוקחים חלק בביטחון האישי והקהילתי מעניקה משמעות וחוסן: "משיב הרוח, הפרויקט הזה, זה מתוך הקהילה ולמען הקהילה. התושבים במקום להתלונן על חוסר ביטחון – בוחרים להיות הפתרון. אני בתור נציג הרשות מאד שמח להיות חלק מהפרויקט הזה. בתור תושב אשקלון להיות חלק מההיסטוריה של העם היהודי, זה נותן תחושה שאתה חלק ממדורה גדולה שתמשיך לנצח."
לילך מאופקים, שהתקשתה לצאת מביתה – הפכה למדריכת שיקום
לילך, היא תושבת שכונת מישור הגפן באופקים, שבה נרצחו 52 תושבים בשבת השחורה. “התעוררנו לקול האזעקות", משחזרת לילך. אבל בשל הזוועות בחוץ, שקרו ממש אל מול סלון ביתה של לילך ומשפחתה, הם היו נצורים בביתם במשך שעות. עם זוג תאומים בני פחות משנה.
לילך ומשפחתה, עם חמישה ילדים, פונו לאחר שעות רבות שהם חווים אם הטרור והזוועה במרחק מטרים ספורים מביתם.
לאחר חודשיים וחצי במלון, החליטו לחזור הביתה. אבל המראות והריחות שחוותה ביום 7 באוקטובר נשארו חרוטים בזיכרונה, והקשו עליה לתפקד ולצאת החוצה – במיוחד בלילה. זאת עד שלילך החלה להשתתף בפעילויות המרכז הקהילתי החדש שקם בשכונה – “הבית במישור", שהוקם על ידי הג'וינט, עיריית אופקים, פדרציית מטרו־ווסט ועמותת נתן, כחלק מפעילות תוכנית 'משיב הרוח' בעיר.
הבית מופעל ע"י מתנדבות תושבות השכונה שיוזמות ומובילות מגוון פעילויות לתושבי השכונה, מקטן ועד גדול, למען החוסן האישי והקהילתי.
כיום, לילך משתפת בכנות על כך שהמצב המשפחתי לא חזר לקדמותו והמשפחה כולה עדיין מצויה בתהליכי שיקום. אבל היא מדגישה שאם לא הייתה לוקחת חלק בפעילות בימים הראשונים שלאחר החזרה, היא לא יודעת איך היה מצבה היום: "אם לא הייתי הולכת לפעילות ואם הייתי נסגרת – הייתי חוזרת שנים אחורה. המתנדבות שעבדו איתנו עשו עבודה מדהימה."
המשפחה אמנם פחות לוקחת חלק בפעילות שוטפת אבל לילך כל הזמן ערה לפעילות וגם מתכוונת לרשום את הקטן לפעילות הורים וילדים בכדורגל שתתחיל בקרוב. הסיבה היא כזו שאפשר לראות אותה מעודדת – לילך ששיתפה אותנו בעבר באומץ, על הפחדים והקשיים מצאה את הדרך לסייע לסובבים: "אנחנו פחות פנויים לפעילות, כי אני עובדת כמדריכת שיקום לנפגעי נפש, חלקם גם נפגעי אירועי 7 באוקטובר. אני עובדת גם בערבים, כך שכולנו די עסוקים."
לילך מספרת כיצד בעקבות האירועים ובזכות הפעילות והעבודה היא זכתה להכיר את תושבי השכונה, עימם לא היה לה קשר לפני כן, וכציד לכאורה הדבר הזה כל כך משמעותי עבורה ועבור משפחתה: "היום אני מכירה את כולם. יש תחושת קהילה. זה לא מובן מאליו." מספרת לילך ומסכמת את המשמעות של הדברים עבורה, כמי שיכלה לדבריה ליפול בדרך: "אתם הייתם פה במאני טיים ונשארתם, וזה מה שעושה את ההבדל – להבין שהגלים מגיעים גם הרבה אחרי, לא רק ברגע הראשון. ההשפעה של הדברים היא עצומה. אתם רואים אותנו באמת."
זוכרים, מחכים ובוחרים לפעול
האנשים שבדרך – אלו שפגשנו בפעילויות השונות, השותפים שלנו ואנשי הג'וינט עצמם – חוו בעוצמות שונות את אירועי התקופה, וכל אחד מהם נושא עמו סיפור אישי של התמודדות ועמידה איתנה.
מתוך החוויה הזו נולדת הבחירה שלנו להפנות משאבים, ידע וניסיון כדי לאפשר לחברה הישראלית כולה, האנשים ולקהילות לחזק את חוסנם ולהתמודד עם מציאות משתנה.
בזכותם, אנו בוחרים לראות את האור, שואבים כוחות מהשטח וממשיכים לפעול יחד לשיקום, התחדשות וצמיחה.
מייחלים לשובם של כל החטופים והחטופה, וחיילי צה"ל בבטחה ונושאים תפילה לימים שקטים.
