בישוב עילבון נערך טורניר הכנה לליגת העל בכדורעף לזכרו של סמ״ר שי לוינסון ז״ל, שחקן הקבוצה שנפל ב־7 באוקטובר. שלוש קבוצות הליגה הבכירה בישראל: מ.ס. עילבון, הפועל המעפיל והפועל קריית אתא הגיעו לקחת חלק בטורניר שיזם המועדון ובשותפות הקהילה והמשפחה, כאירוע זיכרון המשלב מצוינות ספורטיבית, אחווה וחיים משותפים – הטורניר של שי לוינסון.
סמ״ר שי לוינסון (19), מפקד טנק בגדוד 77 בחיל השריון, נפל בקרבות 7 באוקטובר לאחר שפיקד על צוות הטנק שלו בקרבות הבלימה בגבול; גופתו נחטפה לעזה והוחזרה לישראל במבצע צבאי. לצד שירותו הקרבי, שי היה גם שחקן כדורעף מקצועני במ.ס. עילבון.
אמו של שי, שלומית, עובדת הג'וינט, מספרת על דבקותו במשימה ובחלום השירות המשמעותי: “שי היה במעמד ספורטאי פעיל, והיו לו גם מגבלות רפואיות שלא חייבו אותו בשירות קרבי, אבל למרות זאת התעקש לשרת שירות קרבי משמעותי. אני גאה מאוד בשי, חייל בן 19 שכל מה שרצה לעשות זה להגן על מדינת ישראל. הוא לא היסס לחתור למגע ובאומץ ליבו הציל חיים רבים."
באולם התכנסו אוהדים רבים מעילבון , חברים מתחנות חייו של שי, הוריו, שלומית וכוכב ושני אחיו , בן ומיקה. הטורניר המרגש נפתח בדקת דומייה, ומיד לאחריו יצאו לדרך 3 משחקים סוערים מלווים בעידוד קולני, שכל שחקני הקבוצות לובשים גופיות עם המספר 13 עליהן – המספר של שי.
מהאימונים הראשונים ועד לליגת העל
הקשר של משפחת לוינסון לעילבון נרקם מתוך אהבתה של שלומית לענף הכדורעף. שלומית, שהייתה שחקנית בעברה, לקחה את בניה בן ושי לשחק במועדון עילבון עוד כשהיו ילדים, ושניהם נדבקו בחיידק והגיעו לשחק בקבוצת הבוגרים המקצוענית, תוך כדי זכייה בתארים מרשימים בדרך. הבת הצעירה במשפחה, מיקה, הצטרפה אחריהם והגיעה גם היא לשחק בקבוצת הבוגרות.
"מהיום הראשון שבן, שי ומיקה נגעו בכדור נתתם לנו להבין שעילבון זה בית, ומועדון הכדורעף זו משפחה," ציינה שלומית בדבריה במהלך הטקס שקדם לטורניר. "מאז ה־7 באוקטובר הקשר אף התחזק עוד יותר. תמכתם בנו לאורך כל הדרך".
האחים סמעאן וסאהר סמעאן הם האנשים המובילים בקבוצת הכדורעף מ.ס. עילבון, שמשחקת כבר שבע שנים בליגת העל. סמעאן מאמן את הקבוצה הבוגרת, סאהר הוא מנהל המועדון ובמקביל מאמן את קבוצת הנשים, גם היא בליגת העל. שני האחים אימנו את שי בשלבים שונים של הקריירה ומכירים היטב את המשפחה. סאהר משתף על היכרותו עם שי ודמותו הספורטיבית והערכית: “שי היה ילד מקסים שהגיע אלינו בגיל 14. כולם אהבו אותו; הוא מאוד דחף את נושא הדו־קיום, הוא למד ערבית והיה מחובר למועדון ולאנשים.”
סמעאן, שאימן את שי בקבוצה הבוגרת מאז עלה אליה לפני כשנתיים מספר על שחקן נחוש שלא מוותר לעצמו: “כששי התחיל את דרכו בקבוצת הנוער, היה לו קצת קשה. הוא הגיע יחסית מאוחר לענף ולמיומנות חדשה, כפר אחר, שפה ותרבות אחרת. כל זה לא מנע משי להשקיע ולהתאמץ תמיד באימונים כדי להתקדם, להצליח ולהגיע לרמה גבוהה שתאפשר לו לשחק בשישייה הפותחת. אחרי שזכה באליפות המדינה עם קבוצת הנוער, שי עלה לקבוצת הבוגרים בליגת העל, שם הרמה יותר קשה וגבוהה, עם סגל של שחקני בית ושחקנים זרים —והיה שחקן לגיטימי בליגת העל.”
בטורניר עצמו זכתה קבוצת עילבון, שאנשיה מבטיחים שטורניר פתיחת העונה לזכר שי יהפוך למסורת, לזכור ולהזכיר את דמותו הספורטיבית והערכית. אנחנו מודים על הזכות לתת חסות לאירוע להנצחתו של שי, בטורניר ספורט שמבטא ערכים כל־כך חשובים: אחווה, קהילתיות, מצוינות בספורט וחיים משותפים.
אין יותר מתאים מלחתום את הדברים במילותיה המרגשות של שלומית: "אני בטוחה ששי מסתכל עלינו מלמעלה ואומר: 'כל עוד מישהו זוכר אותי סימן שאני חי.' אז למענו, אנחנו כאן, כי בחרנו בחיים."
