כשאגדל | נעם (בן שלוש וחצי)*
כְּשֶׁאֲנִי אֶהְיֶה גָּדוֹל
אֲנִי רוֹצֶה לַעֲבֹד
בְּתִכְנוּן עֲנָנִים,
אֲנִי צָרִיךְ
סֻלָּם גָּדוֹל
וְכַפְתּוֹר
* מתוך “ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם”
מה צריכים ילדים וילדות כדי לחוש בטוחים ואהובים, בעלי תחושת מסוגלות גבוהה וחופש פעולה להשיג את יהבם? ראשית כול, “סולם”, קרי, מערכת מקיפה (אקו־סיסטם) המעוצבת לפי צורכיהם, חפצה בשלומותם ותומכת בהוריהם, משפחתם וסביבת חייהם. שנית, “כפתור”, כלומר תשתית חכמה ומתואמת, אשר פועלת להסרת חסמים וליצירת שפה משותפת בין כלל הגורמים במערכת.
על אף ההכרה בחשיבות השנים הראשונות כשנים מעצבות, המשפיעות על יכולתנו להתפתח, ללמוד ולגדול, בפועל, השירותים לגילים אלו בישראל היו מפוצלים בין משרדים שונים, ולמעשה לא הייתה ישות שלטונית אחת המייצרת “סולמות” ו”כפתורים” עבור ילדות וילדים רכים בשנים.
בשנתיים האחרונות מתגבש בישראל מהלך רחב המבקש לראות את הילדים והילדות מלידתם – רפורמת מערך גיל לידה עד שלוש והעברת האחריות עליו למשרד החינוך .
הרפורמה כוללת מספר עוגנים שנועדו לשפר את האיכות והנגישות של מסגרות החינוך־טיפול, ובהם: שיפור היחס שבין נשות הצוות לבין מספר הפעוטות, הרחבת ההדרכה והליווי לכל המסגרות המוכרות בהן שבעה ילדים ומעלה, שיפור מסלולי ההתפתחות המקצועית למטפלות־מחנכות, הקלת הנטל הכלכלי על ההורים והחלת פיקוח על כל המסגרות המוכרות.
מהלך מבורך זה שמוביל משרד החינוך, מלווה על ידי שותפות אסטרטגית בין משרד החינוך, ג’וינט־אשלים וקרן יד הנדיב.
השנה החדשה העומדת בפתח מלווה בפחדים וחששות, אך גם בתקווה להזדמנויות שהיא טומנת בחובה. מהלך הרפורמה מחזק את מאזני התקווה לעתיד, ורואה את הנולד – גם במישור המטפורי וגם במישור הממשי. כולנו תקווה ואמונה שהמהלך ישפיע לטובה על סיכויי המוביליות החברתית־כלכלית בגיל הרך ותתרום למהלכי הוגנות בחינוך בישראל.
נאחל לכלל הילדים והילדות בישראל – מלידה ועד בגרות – שנה חדשה של התחלות טובות ושל צעידה במעלה הסולם בשבו השמים הם הגבול. ולכם, צוותי החינוך במסגרות, נודה על המסירות ונאחל שנת לימודים פורייה ומוצלחת.
תרצו להמשיך ולהתעדכן? מוזמנים ומוזמנות להיכנס למאגר נכסי הידע בגיל הרך, כאן
