השנים האחרונות הציבו את מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות בישראל בפני אתגרים חסרי תקדים. העומס המצטבר, השחיקה ותחושת החירום המתמשכת הפכו לחלק בלתי נפרד מסדר היום של העובדים הסוציאליים. ובמציאות הביטחונית הנוכחית, מעגלי הנזקקות רק הולכים ומתרחבים: אל האוכלוסיות המוכרות בשגרה, מצטרפים כעת תושבים רבים שבעבר לא נזקקו לסיוע, אך המלחמה והשלכותיה הכניסו אותם למעגל התמיכה, והאוכלוסיות בסיכון מוצאות עצמן בסיכון מוגבר.
בתוך המציאות הזו, האוכלוסיות הפגיעות ביותר – זקנים ואנשים עם מוגבלות – הם הראשונים להיפגע. ההסתגרות בבתים, והבידוד החברתי שנוצר כאשר מסגרות היום מצטמצמות או נסגרות, רשת התמיכה שלהם נחלשת באופן דרמטי. עבורם, הבדידות אינה רק קושי רגשי; היא מהווה סכנה תפקודית ובריאותית ממשית שעלולה להוביל להידרדרות מהירה ולסיכון חיים.
המענה: "התומך הקהילתי" כגשר לחוסן
כדי לתת מענה למצב, הפעלנו מחדש את תוכנית החירום הייעודית, 'תומך קהילתי', שפותחה ע"י ג'וינט-אשל, ג'וינט-ישראל מעבר למגבלות ומשרד הרווחה והביטחון החברתי.
התוכנית מהווה זרוע ביצועית ומשלימה לעבודת המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות, ומסייעת להם לדאוג לאנשים עם מוגבלות וזקנים ברשות. 'תומך קהילתי' כבר פעלה במלחמות ומבצעים שונים, ותקופות חירום דוגמת הקורונה.
בשלב הראשון, התוכנית מתמקדת במיפוי יסודי של האוכלוסיות בסיכון ברשויות, בדגש על זקנים ואנשים עם מוגבלות. המטרה היא להגיע לכל תושב ותושבת, לדעת בדיוק היכן הם מתגוררים ומהם הצרכים הייחודיים שלהם.
לאחר קביעת סדרי העדיפויות יחד עם העובדים הסוציאליים המקומיים, התומכים הקהילתיים, שמגויסים במיוחד במיוחד ועוברים הכשרה ייעודית, נכנסים לפעולה.
התומכים שומרים על קשר רציף עם האנשים הנמצאים בסכנת ניתוק חברתי, מנטרים את שלומם ומהווים "חיישנים בשטח" המזהים צרכים מתפרצים בזמן אמת. היכולת שלהם לזהות צורך בהתערבות מקצועית מוקדמת היא קריטית למניעת הידרדרות במצבם של התושבים.
מבט קדימה: גיוס והרחבה
לאור האירועים האחרונים במסגרת מלחמת 'שאגת הארי' הפעלנו את התוכנית וכעת נמצאים בעיצומו של תהליך גיוס של 21 תומכים קהילתיים חדשים, שיוצבו ברשויות ברחבי הארץ – בדגש על יישובים שנפגעו ישירות או רשויות סמוכות גבול בקו העימות.
הרשויות המקומיות הן הכתובת הראשונה והחשובה ביותר של הקהילה בשעת משבר. התוכנית שלנו נועדה להעניק להן את הגיבוי והמשאבים הדרושים כדי להבטיח שאף אדם לא יישאר לבד מאחורי הדלת הסגורה. רק דרך חיזוק המערכות המקומיות ושילוב ידיים בין הארגונים, נוכל לבנות חוסן אמיתי שיחזיק מעמד גם ביום שאחרי.
