fbpx

הורים וילדים על המגרש

תוכנית טיפולית-חינוכית לבניית הקשר בין הורים וילידיהם וחיזוק חוסן נפשי

כדורגל

“לפעמים רואים במגרש התפרצויות זעם וכעסים, שהם בבירור בעקבות ה-7 לאוקטובר. ואז האבא בא ואומר לי ‘לפני כן הילד שלי לא התנהג ככה, ואני לא יודע מה קרה לו’. זה לחץ שמשפיע על היום יום שלהם, ואני שמחה להיות חלק בפן שעוזר להם. לראות את השינוי של הילדים פה.”

באשקלון, העיר שבתחילת המלחמה הייתה העיר המופגזת בישראל, מחפשים דרכים להתמודד עם המציאות המורכבת, כמו בכל ישראל. אחת הדרכים הלא שגרתיות לטיפול היא באמצעות הכדורגל וליווי של מנחי קבוצות.

ליאת כוכבי היא בעלת תואר ראשון בחינוך לגיל הרך, מנחה במרכזי חוסן סדנאות הורים וילדים וספורט טיפולי.

ליאת היא חלק מצוות האימון של קבוצת הכדורגל המעורבת במסגרת אבות ובנים על המגרש בעיר אשקלון ביחד עם יוסי סבג, מדריך הכדורגל.

תוכנית ‘אבות ובנים’ על המגרש יצאה לפועל לפני 15 שנה ופותחה בג’וינט-אשלים במטרה לחזק את הקשר בין אבות ובנים במסגרת אימון כדורגל משותף. מאז גם נפתחו קבוצות של אימהות ובנות, ושם התוכנית שונה ל’הורים וילדים על המגרש’. עד היום השתתפו בתוכנית מעל ל-7000 הורים ו-7000 ילדים, ובשנים האחרונות התכנית מופעלת ע”י ההתאגדות לחינוך מבוגרים בישראל, והמדריך ומייסד התכנית אלי קושניר

כדורגל
צילום: אריאל חנין
כדורגל
צילום: אריאל חנין

הכדורגל נועד למשוך את ההורים והילדים, אבל לא להיות העניין המרכזי. לכל קבוצה יש מדריך שאחראי על הובלת החלק הספורטיבי ויחד אתו מנחה דוגמת ליאת שאחראית לעבוד עם המשתתפים על הפן הרגשי ועל הקשר הבין אישי.

“יונתן מחכה לזה בכיליון עיניים, בשבוע שעבר לא יכולנו להגיע והוא ממש לקח את זה קשה. כיף לו הדינמיקה הזו, שההורים שלו רואים אותו, שאחרים רואים את ההורים שלו. אני מאד נהנה מזה, זה פעילות ספורטיבית וזו אפשרות לחוות את הילד בטח בתקופה הזו”. מסביר עידן סעדה, אביו של יונתן בן ה-11 שמשתתפים יחד בתוכנית.

בעבר המשתתפים בתוכנית הופנו ממחלקות שונות שזיהו קושי בקשר ובתקשורת בין האב לילד. עם הזמן למדנו, שהאוכלוסייה שזקוקה לקשר בין האבא לבן נמצאת גם במערכות החינוך הפורמליות – אבא שעובד במפעל או עובד בהיי טק פעמים רבות לא חווה את הבן שלו במשך השבוע. ולאחר אירועי ה-7 באוקטובר התוכנית קיבלה נופך אחר לגמרי.

20 קבוצות חדשות בישובים שנפגעו במלחמה נפתחו ברחבי הארץ, כאשר באשקלון לבדה 4 קבוצות ו-2 קבוצות בדרך, במסגרת פרויקט ‘משיב הרוח’ של הג’וינט בעיר.

הטלטלה הנפשית שעברו ועוברים רבים בישראל העלו את הצורך לתת כלים להורים ולילדים להתמודד עם המצב ועם המציאות שנכפתה עליהם. במסגרת השיטה אנחנו מעצימים את הקשר בין הורה לילד, כך שיוכלו לעבור משברים בצורה טובה יותר, ובעיקר להתמודד עם המציאות הנוכחית.

כדורגל
צילום: אריאל חנין

“זה ילדים שהם הולכים לבתי ספר הם הולכים בקרבת בניינים, בקרבת ממדים הם צריכים לחשוב איך הם תופסים מחסה. בוא נאמר שהילדים היום פחות משחקים בחוץ, מתארת ליאת את המציאות הקשה איתם מתמודדים הילדים.”

במסגרת האימונים, ליאת מקפידה לדבר עם הילדים והאבות על ההרגשה שלהם ולתת להם את הכלים להתמודד עם המצב.

“אנחנו מדברים הרבה, וממפגש למפגש הם נפתחים. בשיחות עם הורים הם מספרים על הקשיים שלהם, ועל הקשיים שלהם מול הילדים, איך חושפים את הרגשות, באילו דרכים עושים את זה, ואני מסבירה להם איך עושים את זה.” 

אחד ההורים אמר לי בזכותך אחרי 30 שנה אני מתאמן. סיפר לי שזה שיחרר אותו גם מאז המלחמה, וגם שהם יותר מדברים על הרגשות בבית וגם הילדים, ” מתארת ליאת חלק מהחוויות המרגשות אותם היא עוברת במסגרת העבודה בקבוצה.

בעקבות המלחמה רתמנו את התוכנית לסייע במצב החירום ו 20 קבוצות חדשות נפתחו בישובים שנפגעו במלחמה, או בישובים בהם יש מפונים.

“ברייק כזה של פעם בשבוע אתה חווה כיף כזה. אתה חווה משהו עם הילד, אתה חווה עם עצמך גם איזשהו שחרור, זה מאד חשוב לנפש,” ממשיך ומסביר סעדה,  “האירועים שעברנו טלטלו אותנו כהורים, כילדים, כעיר, כחברה. אני חושב שזה מוסיף המון. גם אתה מוציא אותו מהמסכים וגם אתה שובר שגרה. זה מאוורר מאד, זה מראה לך שזה אפשרי.”

כדורגל
צילום: אריאל חנין
כדורגל
צילום: אריאל חנין
דילוג לתוכן
Send this to a friend