fbpx

חדר המצב של הג’וינט לניהול המשבר באוקראינה

מחדר המצב בירושלים אנחנו מנהלים את כל פעילות הסיוע; אספקת מזון, תרופות, אמצעי חימום, אפשרויות לינה, סיוע פסיכולוגי ואף את החילוץ אל מחוץ לאזורי קרבות למדינות השכנות ועוד.
כנסו לקרוא על האנשים שפועלים כבר למעלה מחודשיים להצלת חיים.

ניהול משבר דורש ניהול מידע

עם פרוץ המשבר באוקראינה הקמנו כאן בירושלים את חדר המצב של הג’וינט.

בזמן משבר זורם המון מידע שמגיע ממקורות שונים וצריך לדעת למפות, לנתח ורכז ולנהל אותו על מנת שנוכל קבל החלטות שהן מבוססות מידע שבסופו של דבר ההחלטות האלה מצילות חיים.

דרך חדר המצב אנחנו מנהלים את כל פעילות הסיוע; אספקת מזון, תרופות, אמצעי חימום, אפשרויות לינה, סיוע פסיכולוגי ואף את החילוץ אל מחוץ לאזורי קרבות למדינות השכנות ועוד, סיוע שבמקרים רבים ממש הציל חיים.

חדר המצב שהקמנו משתמש בכלים טכנולוגים מתקדמים המאפשרים ריכוז מידע ממקורות שונים, ניתוחו והצגתו. הוא משלב מערכות BI, מידע גאוגרפי ומערכותCRM  מתקדמות.

הארגון העמיד למטרה הזאת את המוחות הטובים ביותר מתחום האופרציה ומתחום ה-IT, מה שמאפשר גמישות ומתן מענה מהיר לצרכים המשתנים בשטח.

“השיחה שמתקבלת הקו החם באוקראינה מועברת לארגונים שלנו בשטח ובעצם עם שיחה כזו אנחנו מצלים חיים”

צפו בשי קוגניצקי מנהל חדר המצב של הג’וינט לניהול המשבר באוקראינה:

שיחת טלפון שמצילה חיים

אחת השיחות שנכנסו אלי למוקד הייתה של אישה שקוראים לה ולדיסלבה מהעיר חרקוב, היא אומרת לי “אני יושבת במרתף, עם התינוק שלי בן חודש ונגמרת לי הפורמולה.”

הרגשתי שזו אחריות שלי לשקף שזה דחוף. יש התקפות על חרקוב ואני לא יודעת מה קורה אם הצוותים בשטח ואם יצליחו להגיע אליה ולעזור לה.

אחרי כמה שעות קיבלתי הודעה, “פולה, כל הכבוד לך, הגענו לאישה הזאת, הבאנו לה את הפורמולה, הנחנו אותה שיש ברחוב סמוך אליה בית כנסת ושתגיע אליו בכל זמן שהיא צריכה”

“אני שמחה שיכולתי לקחת חלק, אבל אני עצובה שזה עדיין קורה, ברגעים אלה, אנשים מתקשרים בלי סוף ואנחנו לא יודעים מתי יהיה באמת הסוף של המלחמה הזאת”

צפו בפולה ברקן, מספרת על השיחות שמגיעות לקו החם של הג’וינט:

לאט, לאט תתקדמי לשם, אני כאן איתך

אחת השיחות שקיבלתי במהלך העבודה בקו החם, התקשר אלי אישה שרצה ברחוב, עם חתול ביד אחת ועם ילד ביד שניה.

והיא רצה והיא בוכה… ואני שומעת שטילים נופלים לידה, היא הייתה בהיסטריה, היא פשוט בכתה. אני אומרת לה: “קודם כל, תנשמי עמוק”

“אל תרוצי בכביש, זה מסוכן, בואי נלך איתך הצידה, את רואה אות M?” ידעתי שהאות M מסמלת את המטרו ושאנשים בכל הערים מתחבאים עכשיו בתחנות המטרו.

והיא אומרת לי “כן! אני רואה את זה, בקצה הרחוב אני רואה את זה” אז אמרתי לה: “לאט לאט תתקדמי לשם, אני איתך!”

ליוויתי אותה בטלפון כל הדרך עד הכניסה, עד ששמעתי את האנשים בצד השני עוזרים לה להיכנס לאזור המוגן, רק כשידעתי שהיא בידיים בטוחות יכולתי לנתק את השיחה.

צפו באליזבת גריי, מספרת על ההתנדבות שלה במוקד הקו החם של הג’וינט:

אני יושבת פה במשרד, אבל באמת אני שמה איתם, במלחמה

קיבלתי שיחה מילד של לקוחה שלנו, אמא שלו בכיסא גלגלים, היא לא כל כך שומעת טוב וגם לא כל כך רואה טוב והוא מבקש עזרה לפינוי של אמא שלו.

כל הזמן ברקע אני שומעת את ההפצצות, הם גרים בעיר בז’יטומיר ושומעים דרך הטלפון שהמלחמה כבר בדרך. הוא אמר לי “אתם זה הכתובת האחרונה כנראה, כי אני הולך ואני לא יודע אם אני אחזור.”

הרגשתי שאם אני לא יעזור לה עכשיו, אם אני לא יעשה כל מה שאני יכולה, היא פשוט תמות שם. רשמתי את זה כ “פניה חריגה” כדי שידעו במוקד שאין לנו הרבה זמן, הצוות שלנו בשטח הוציא אותה מהבית ושם אותה במקום יותר שקט ובטוח.

זו הייתה הרגשה שכאילו, אני שמה. אני יושבת פה במשרד אבל באמת, באמת אני שמה, אני במלחמה.

אני חושבת שכל אחד מאיתנו גאה במה שהוא עושה וכן, עדיין רוצה להמשיך לתרום. לעזור להציל חיים. זה כנראה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות עכשיו.

צפו באולגה לומקין, מספרת על הפעילות שלה במוקד הקו החם של הג’וינט

דילוג לתוכן
Send this to a friend