לפתע וללא שום הכנה, כתוצאה מתאונה קשה, ברגע אחד חיי השתנו באופן דרמטי. רבים מהאנשים שפגשתי בשיקום ובשנים לאחר מכן התקשו לבנות את חייהם מחדש לאחר האירוע. ההיכרות שלי עם אנשים בשטח, עם הסיפורים הקשים ועם הקשיים, גרמה לי לרצות לקחת חלק פעיל בשינוי המציאות הזאת.
בגיל 25, לפני כ- 23 שנה, כתוצאה מתאונה קשה, ברגע אחד חיי השתנו באופן דרמטי.
הייתי סגן מפקד בדרגת סרן של ספינה מבצעית בחיל הים בה פיקדתי על כ- 40 קצינים וחיילים, גרתי בתל אביב וחלמתי על הטיול הגדול שמחכה לי עם שחרורי, אחרי 6 שנות שירות.
לפתע וללא שום הכנה, מצאתי עצמי באשפוז ושיקום ממושך של כחצי שנה עם שבר בחוליות עמוד השדרה ובחוסר ודאות לגבי מצבי הרפואי בעתיד. עם צורך בעזרה בפעולות הכי פשוטות: ירידה מהמיטה, מקלחת, קשירת שרוכי נעליים ועם כאבי גב אחרי ישיבה של מספר דקות בכיסא גלגלים.
זה היה קשה מנשוא לקבל את מצבי החדש, את תחושת האובדן והפחד מן הבאות. אך במחלקת השיקום בבי”ח תל השומר ניתנה לי תחושת בטחון מסוימת, עם שגרת יום וסביבה “מוגנת” של מאושפזים במצבי ואף במצבים קשים יותר.
וכשהגיע רגע היציאה מאשפוז בבי”ח לחופשות בבית ואח”כ השחרור מבית החולים וחזרה לקיבוץ מעין צבי, לבית הוריי תחושת הבטחון אבדה לי וחשתי תחושת זרות בגופי שלי. אני שכל חיי הייתי ספורטאי מצטיין, אדם פעיל ואנרגטי נחתי לתוך מציאות כמעט הפוכה. המפגשים עם חבריי ועם חברי הקיבוץ, ומבטיהם המרחמים היו קשים מכדי שאוכל להתמודד איתם.
בתוך הכאב, החושך והערפל הכבד של אותם ימים היו גם נקודות אור.
יש לי משפחה חזקה ותומכת שסייעה לי רבות הן בפן הרגשי והן במיצוי זכויות, הסעות לטיפולים ועוד. הגעתי לבית הלוחם חיפה שם קיבלתי טיפול של צוות מקצועי ותומך. הצטרפתי לקבוצת כדורסל כיסאות גלגלים שהייתה עבורי משענת חברתית בקבוצת שווים ומקום להאמין מחדש בגופי ובכוחות שנשארו לי. במרוצת השנים התמניתי לקפטן נבחרת ישראל לכדורסל כסאות גלגלים. בשנתיים לאחר הפציעה מצאתי בת זוג, עברתי לגור איתה, התחלתי ללמוד לימודים אקדמיים ומצבי הפיזי השתפר והתקדם מאוד.
לי היה מזל! אבל רבים מהאנשים שפגשתי בשיקום ובשנים לאחר מכן התקשו לבנות את חייהם מחדש לאחר האירוע. הם היטלטלו במערבולות של בלבול, דכאון, חוסר אונים, בדידות, פאסיביות, הזנחה תפקודית והדרדרות במצב הכלכלי.
ההיכרות שלי עם אנשים בשטח, עם הסיפורים הקשים ועם הקשיים, גרמה לי לרצות לקחת חלק פעיל בשינוי המציאות הזאת. עם המוטיבציה האדירה שהייתה לי ועם הידע שצברתי, התמזל מזלי והגעתי לג’וינט – ישראל מעבר למגבלות* לתפקיד מנהל תכניות.
ההיכרות העמוקה עם הצורך בסיוע במעבר של אדם מאשפוז מלא בבית החולים לשילוב מלא בקהילה, גרמה לי לרצות לפתח עוד את התכנית “חזרה הביתה” ולהביא אותה למודל הפעולה שבה היא נמצאת היום. התכנית פועלת כבר מספר שנים במכבי שירותי בריאות ולאחרונה גם בקופת חולים מאוחדת, ונותנת מענה לאותם אנשים שנמצאים במעבר בין השיקום-לבית, באותם רגעי משבר שאני עברתי.
מבחינתי זה סיפוק אדיר לדעת שהיום יש אנשים רבים שנמצאים במצב בו אני הייתי, שמקבלים שירות הרבה יותר טוב כתוצאה מהפיילוט שבנינו עם משרד הבריאות וקופות החולים.
“ישראל מעבר למגבלות” היא שותפות אסטרטגית בין ממשלת ישראל, ג’וינט ישראל וקרן משפחת רודרמן – לפיתוח שירותים, לקידום ושילוב אנשים עם מוגבלות בקהילה.
—
התוכנית בחזרה הביתה נותנת ליווי והכוונה אישיים שמטרתם לסייע לאנשים במעבר הקשה מאשפוז בבי”ח לשילוב מלא בקהילה וחזרה לשליטה על החיים “החדשים”.
כל הכבוד רותם! ממש מרגש לקרוא. צריכים עוד אנשים כמוך בעולם החברתי ובמגזר הציבורי.
אתה השראה ומודל לחיקוי. הכתבה מבהירה את עוצמות הנפש והחוסן הנדרשים לאחר פציעה קשה, ואת חשיבות מערך התמיכה ביציאה הביתה.
תכנית חשובה ביותר לליווי ביציאה לקהילה של מי שהיה מאושפז זמן ממושך.
מעורר הערכה רבה!
סיפור החיים של רותם מרגש ביותר ומחזק את האמונה בכוחות הנפש של האדם וביכולתו לצאת ממצב משברי אל מקום חדש ועוד יותר מפותח מהמקום שהיה בו קודם.
מאחר ומכירה את רותם יודעת שכל מילה נכונה ושהוא גבר מאוד מרשים אוהב אדם קשוב לקשיי הזולת וצנוע ביותר. מרגש לקרוא שוב על התמודדותו