חירום ללא מרחב מוגן: כך מחזקים את החוסן בקהילות הערביות | מאת סעיד דיאבאת

איך מסייעים למוכנות הרשויות הערביות למצבי חירום?

בשנת 2006 הייתי סטודנט במכללת בראודה בכרמיאל, ועם פרוץ מלחמת לבנון השנייה נפלו קטיושות במתחם המכללה, ממש קרוב למעונות שגרתי בהם.

כתוצאה מהמלחמה, הפסקתי את הלימודים שלי ועברתי דרומה לאילת – שם חייתי כשמונה שנים, עבדתי ולמדתי עד שחזרתי לגליל בשנת 2013.

לקח לי זמן להבין שאני בעצם ברחתי כתוצאה מהטראומה של המלחמה והייתי צריך זמן לרפא את עצמי ולחזור הביתה.

היום אני בוחר לא לברוח, ולעזור לקהילה שלי להיות מוכנה יותר למצבי חירום. אני משקיע את הזמן שלי בין הרשויות הערביות שהג’וינט עובד איתם, יוצרים שותפויות עם מחלקות הרווחה והחינוך, ומייצר מודעות למוגנות בעת חירום, הפיזית והנפשית, ומסייע לרשויות ולצוותי הרשות להיות מוכנים לתסריטי מלחמה, ומצבי חירום בכלל.

בחברה הערבית ישנן המון משפחות ובתי אב שנמצאים בלי מרחבים מוגנים ובלי גישה למידע על חשיבות המוגנות ואופן ההתנהגות בעת חירום. על זה בדיוק מערך החירום ההומניטרי של ג’וינט ישראל בא לתת מענה. אירועי השנה האחרונה הראו כי הטילים אינם מבדילים בין רשויות או אזרחים. כארגון חברתי, אנו מחויבים לפעול במסגרת סמכויותינו וכישורינו, תוך מיצוי המשאבים העומדים לרשותנו. בהיעדר יכולת להקים מקלטים פיזיים, אנו מתמקדים בתחומים שבהם יכולים להשפיע באופן מידי – הגברת מודעות, הכשרת צוותי חירום ויצירת מענים קהילתיים שיכולים להוות רשת ביטחון בעתות משבר.

פעילות הג’וינט באזור הצפון במהלך המלחמה

אין ספק שמוכנות הרשויות הערביות באופן כללי מבחינת הימצאות מרחבים מוגנים ומקלטים ציבוריים לוקה בחסר. ברוב הרשויות הערביות קיים מחסור במבנים מוגנים שמיועדים לשימוש הציבור, מחסור שגם עלה בחיי אדם. מפרוץ המלחמה נהרגו 34 בני אדם בצפון כתוצאה מירי הרקטות – 19 מהם מהחברה הערבית.

זהו פער מהותי שמקשה על היכולת של הקהילות להסתגל למצבי חירום, במיוחד כאשר מנסים לשמור על שגרת חיים וחיי יום יום רגילים ככל האפשר.

כמי שמעורב במערך החירום של הג’וינט באזור הצפון, אני רואה חשיבות רבה בהעלאת המודעות להתנהגות בהתאם להנחיות ההתגוננות ושיפור היכולות של הרשויות המקומיות בצפון, ובפרט הרשויות הערביות, להתמודד עם אירועי חירום ואסונות שאנו חווים בשנה האחרונה.

במהלך החודשים האחרונים, קידמנו בג’וינט מערך חירום הומניטרי ב-19 רשויות באזור הצפון, ביניהם 9 רשויות ערביות ודרוזיות: טמרה, עראבה, שפרעם, טורעאן, יאנוח ג’ת, בית ג’אן וחורפיש, מג’דל שמס ומג’ד אל-כרום. בנוסף, במסגרת פעילותי בג’וינט-אשלים, הובלתי פרויקט תמיכה באנשי מקצוע ברשויות: טמרה, עראבה ושפרעם, שמטרתו להעלות את מוכנותם לשעות חירום. במסגרת הפרויקט בנינו כיתות מתנדבים מקרב אנשי המקצוע ברשויות בשיתוף מחלקות הרווחה, החינוך, הביטחון והבריאות בכל רשות, לטובת שיתוף פעולה ופעילות משותפת.

איך מעלים את המוכנות לחירום בפעולות פשוטות ומהירות?

החוסר במרחבים מוגנים תקניים ברשויות הוא אקוטי. לאור בחינת האפשרויות העומדות בפנינו, והצורך להגיב תוך כדי המלחמה, פעלנו לסייע בהקדם האפשרי, תוך ניצול מרבי של האפשרויות שעמדו בפנינו: סיוע לרשויות במיפוי האוכלוסיות הפגיעות ביותר בתחומן. חיזוק צוותי חירום ברשויות השונות ומתן ציוד חירום בסיסי לתושבים. לכל הפעולות הללו מכנה משותף משמעותי: חיזוק החוסן האישי והקהילתי של הציבור.

מיפוי וחיזוק החוסן הקהילתי בעתות משבר

חלק גדול מהתושבים אינם מחזיקים באמצעים שיכולים להיות קריטיים בעתות חירום, כגון: מכשירי רדיו קטנים, סוללות גיבוי, פנסים ועוד. מעבר לערך הפונקציונלי, החזקת ציוד חירום טומנת בחובה משמעות נפשית עמוקה יותר ויכולה להפחית חרדה ולתת תחושת מסוגלות בעתות משבר.

ההבנה שהמחסור בציוד כזה הינה עצומה נמצאת בראש הפעולות שמערך החירום של הג’וינט מטפל בה. לחלוקת ערכות החירום של הג’וינט הייתה משמעות נוספת, להראות לתושבים שרואים אותם. חלוקת הציוד עזרה למפות את האוכלוסייה בתחומי הרשות, לדעת איפה גרים הזקנים שנדרש לברר על שלומם, האנשים עם מוגבלויות שיש לדאוג להם בעת אירוע חירום והיכן מתגוררות המשפחות עם הילדים הקטנים שקרוב לוודאי יזדקקו לסיוע.

העלאת המודעות לחשיבות הנחיות פיקוד העורף למוגנות אישית

הנחיות פיקוד העורף מצילות חיים. מערך החירום של הג’וינט מתמקד בהעלאת המודעות האישית והרשותית להתנהגות נכונה בחירום. הנגשת מידע והסברה חיוניים להבנת פעולות מצילות חיים: התנהגות באזעקה, שמירה על דרכי פינוי, מיפוי מקלטים ודרכי תקשורת. ערכות החירום שחולקו כללו הנחיות מפיקוד העורף בערבית.

מערך החירום כהזדמנות להגיע לאוכלוסיות הפגיעות ביותר

כחלק ממערך החירום בכפר טורעאן, ביקרנו אצל פאטמה, קשישה בת 72 , שאיבדה את בעלה כשהייתה בת 30 ועם חמישה ילדים.

פאטמה עבדה כל החיים כדי לספק לילדיה את האפשרות לחיות ולגדול אל תוך החברה הישראלית ולהקים משפחות שיחיו כאן באושר ובבטחה.

בניה של פאטמה באים לבקר אותה, הנכדים תמיד מסביבה, אבל בגלל בעיות בריאותיות היא לא יכולה להתנייד אפילו בבית שלה. מצב שדורש ממנה להתמודד לבד במידה ותהיה אזעקה.

כחלק ממערך החירום ההומניטרי, ג’וינט ישראל סיפק לפאטמה את ערכת החירום שכוללת חוברת הדרכה להתנהגות בעת חירום (בערבית), ואת ערכת החירום שצוינה מקודם.

את הערכה סיפקה לפאטמה רכזת החירום ברשות המקומית, שגם הסבירה לה על תכולת הערכה ואיך להשתמש בה, עזרה לה להתכונן להגיע למרחב המוגן במידה ותצטרך בזמן אזעקה, ואפילו נתנה לה את מספר הנייד שלה שתתקשר אליה במידה ותצטרך על סיוע.

פאטמה אינה מקרה בודד. בחברה הישראלית, מפגשים מהסוג הזה אינם ברורים מאליהם בחברה הערבית, שמתאפיינת בחברה שמרנית מבחינת הכנסת זרים לבית, אבל כאן מתחולל שינוי, שהיה אפשר לראות על הפנים של הקשישה. ההתרגשות במפגש ועם קבלת הערכה היו ברורות על פניה, והיא לא הפסיקה להודות על הביקור ועל האכפתיות.

מערך החירום ההומניטרי של ג’וינט ישראל מאפשר לקשישים מרשויות רבות, כולל רשויות ערביות ודרוזיות, להצטייד בציוד שיכול להציל חיים, ומספק להם את היכולת להיות בקשר עם אנשי מקצוע ולקבל את התמיכה הנפשית והפיזית להיות בטוחים יותר בזמן מלחמה. פעולות מהסוג הזה אינן רק מעלים את הביטחון האישי והמוגנות, אלא הן גם הזדמנות לסולידריות, לאכפתיות הדדית ולהרחבת הקשר בין התושבים הפגיעים ביותר בישראל.

סיכום

באירוע הטרגי שבו קיפחה את חייה ספא עואד ז”ל, מורה ואם לארבעה ילדים שנהרגה מפגיעת ישירה של טיל בביתה בשפרעם, בין צוותי החילוץ הראשונים שהגיעו לאירוע היתה כיתת הכוננות שסייענו לבנות בעיר טמרה, במסגרת תוכנית החירום של אשלים להעלאת המוכנות של אנשי מקצוע ברשויות הערביות.

המוכנות של הרשויות הערביות לאירועים קשים היא אתגר משמעותי, אך גם הזדמנות לשדרוג ולטיוב המערכות הקיימות.

המחסור בתשתיות חירום פיזיות הוא קריטי ומשמעותי אך לצד זו יש נכונות ללמוד, לקחת חלק פעיל לטובת הפרט והקהילה. פעולות אלו מחייבות מאמץ משותף בין נציגי הרשויות התושבים, וארגוני הסיוע הנמצאים בשטח. הקשבה והישמעות להנחיות, שיתוף פעולה והבנה משותפת שרק יחד נוכל לעבור את התקופה הזו, הינן קריטיות להישרדות פיזית ונפשית, לבניית קהילות חזקות יותר, להעלאת המוכנות להתמודד עם האתגרים שהמצב הנוכחי מציב בפנינו.

בלוג זה נכתב ימים ספורים לפני הפסקת האש, ודווקא בכך טמונה חשיבותו. הידע שנצבר והתשתיות שהונחו יהוו כלי עבודה משמעותי עבור הרשויות והתושבים, ויסייעו להם להתמודד בעצמם עם מצבי חירום עתידיים ביעילות ובוודאות.