“לקפה אירופה הגעתי ביום הראשון בו הוא נפתח. ומאז אני מגיעה לכל פעילות באופן קבוע, כבר 15 שנים!”, מספרת יהודית שבתאי. יהודית בת 87 מתגוררת בהרצליה, אך לא מתעצלת ומגיעה בכל שבוע לרמת השרון, למפגש עם חבריה בקפה אירופה. “כשאני מגיעה למפגש אני עוברת בין השולחנות, אומרת שלום לכולם, וברגע שהמוזיקה מתחילה אני מיד קמה לרקוד ואני לא יושבת עד שהמוזיקה פוסקת, אני ניגשת לחברים שיושבים ומעודדת אותם לרקוד, זה נותן לי שמחה!”.
קפה אירופה הם מועדונים אשר הוקמו עבור ניצולי שואה, במסגרתם מציעים למשתתפים מפגשים חברתיים, פעילויות שונות כמו הרצאות, טיולים, פעילויות ספורט ועוד.
זאת אינה הפעם הראשונה שיהודית נתקלת בארגון הג’וינט, כילדה היא חיה בעיר בוקובינה שברומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה. “היינו משפחה מאוד ענייה”, מספרת יהודית, “אמא שלי התאלמנה בגיל צעיר ואני ושלושת אחיי נאלצנו לצאת לעבודה בגיל צעיר מאוד. אוכל לא היה לנו כמעט בכלל, אפילו נעליים לא היו, אני זוכרת איך כילדה קטנה הייתי קושרת סמרטוטים על הרגליים כדי שאוכל ללכת על השלג הקפוא, אני זוכרת גם את הארגזים שהג’וינט שלח לרובע בו חיינו, היו בארגזים הללו חפצים שלא היו לנו – בגדים, נעלים, שמיכות וזה הרגיש כאילו מישהו יודע שאנחנו בצרה ומנסה לעזור”.
היום, כשאני כאן בישראל, אני נזכרת בימים הללו ואני מרגישה גאווה גדולה. על אף כל מה שעברתי, אני עדיין חזקה ועומדת על הרגליים, אני חיה, אני צוחקת, אני פוגשת חברים, אני יוצאת. כאן בקפה אירופה אני מוצאת את הדרך הכי טובה מבחינתי לבטא את השמחה הזאת, פשוט לרקוד ולשמוח”.
