באחת הפעמים בהן נתקלתי בסוגיה שסקרנה אותי – כמו לדוגמה האופן בו ארגונים משתפים בידע בצורות אפקטיביות, עשיתי את מה שאני עושה תמיד – נכנסתי לפייסבוק לחפש קהילות שיכולות לשפוך לי קצת אור על הנושא. מהרגע שהקלקתי מספר צירופי מילים בלפטופ – גיליתי עולם ומלואו. הידע, השיתוף החוויתי והכוח ששאבתי מאותן קבוצות היה משמעותי והצליח להפתיע אותי. כך שיטוט קצר ברשת חברתית בחיפוש אחר קהילות שעוסקות בניהול ידע בארגונים הוביל אותי די מהר לעולם של קהילות חדשנות (שבהן מסתבר מתקיים שיח ער על ניהול ידע) ופתח בפני צוהר לשפה וטרמינולוגיה שהיו מרעננות וחדשניות עבורי. באותו חיפוש הבנתי את הכוח שיש לרשת ולקהילות המגוונות שבה, וגיליתי עד כמה ניתן ללמוד ולדייק את הפעולות שלנו בהתבסס על חוכמת ההמונים.
מי מאיתנו לא נמצא במרחבים הדיגיטליים וברשתות החברתיות? נדמה שאין כמעט נושא או תחום שלא תוכלו למצוא לו קהילה במרחבים הדיגטליים – החל מקהילת מטיילים בשבתות בארץ, קהילות הורים, קהילות פוליטיות, קהילות לצרכים מיוחדים, קהילות לחובבי מטבחי חוץ ועוד. המשותף לכולן הוא שיש מי שמעוניין לחלוק עם הסביבה את הידע הרלוונטי שלו, ויש מי שרוצה ללמוד על התחום ולוקח חלק באותם מרחבים (אם כפעיל מן המניין ואם כצופה מן הצד).
מסע לעולמות הווירטואליים: באמצעות המעבדה שלנו בג’וינט
אבל האם עצרתם פעם לחשוב איך אותם מרחבים דיגיטליים וקהילות וירטואליות יכולים לסייע בקידום תוכניות חברתיות? מה אפשר ללמוד מתוך המתרחש באותן הקהילות? ובכלל מתי נכון לפעול בהן ומתי כדאי להקים קהילות חדשות?
אלו בדיוק השאלות שעמדו במרכזה של מעבדת הזיקוק שמסתיימת לה בימים אלו, אבל רגע לפני שנצלול פנימה למעבדה הנוכחית – נספר מהי בכלל מעבדת הזיקוק שלנו בג’וינט. המעבדה היא פלטפורמה לעבודה שיתופית עם ארגונים שונים במהלכה מתקיימת התנסות בכלים ומתודולוגיות פיתוח חדשות במטרה להמשיך ולשכלל כל הזמן את העבודה שלנו. בכל שנה מתקיימת מעבדה בנושא אחר על פי הצורך, הביקוש וההזדמנות שעולה מהשטח.
הפעם התקיימה המעבדה תוך שיתוף פעולה בין המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר לג’וינט ישראל, ומלבד הנושא המרכזי שבקשה לבחון, היא גם ענתה על חסר גדול שקיים בהפריה ההדדית בין האקדמיה למגזר השלישי.
יצאנו לדרך אי שם בנובמבר 2021 עם ד”ר עומר קינן וועדת היגוי שליוותה אותנו ודייקה עבורנו את השאלות שבקשנו לבחון. בהמשך הצטרפו למעבדה קבוצה של מנהלי תוכניות מהג’וינט וסטודנטים ממכללת ספיר שנתחו ביחד שיח ברשתות המדיה החברתית ויצרו מתווים להקמה של קהילות חדשות.
לומדים ומסיקים – החיבור בין התוכניות החברתיות, המרחבים הדיגיטליים והקהילות הווירטואליות
הסטודנטים/ות הכירו את התוכניות מקרוב ובמקביל למדו והתנסו בתוכנות טכנולוגיות לאיסוף, ניטור וניתוח של שיח רב משתתפים ברשתות המדיה החברתית – וכך ידעו לא רק לתת מענה מתאים לצרכים השונים שעלו ממנהלי התוכניות, אלא גם לסמן את הפערים שבין שפת המשתמשים ברשת לבין שפת התוכנית בארגון ולהתחיל להטמיע שינויים בהתאם. לדוגמה – מצאנו כי הפעילים בסביבות הדיגיטליות מייצרים טרמינולוגיה, מפתחים שיח סמיוטי, רגשי ייחודי אשר ברוב המקרים שונה באופן ניכר מהאופן שבו הסוגייה, מטרותיה ובעיותיה מנוסחות על ידי גורמים מקצועיים בארגון או באקדמיה. כך נוצרה התייחסות לומדת “לשפת השדה” אשר לעיתים הובילה לדיוק הבעיה החברתית-כלכלית בה מתמקדת התוכנית (באחד המקרים תהליך ההקשבה לרשת אף הוביל לבחינה מחודשת של קמפיין קהילתי שתוכנן והופץ על ידי גורמי מקצוע ממשלתיים). זאת ועוד, הבנו כיצד נוסחי האשטג, שימוש בתמונות, איורים וקטעי וידאו קשורים ביצירת שפה משותפת בין חברי וחברות הקהילה הדיגיטלית.
וקרה עוד משהו מעניין – העבודה השוטפת של הסטודנטים עם מנהלות התוכניות יצרה שיח בתוך ובין התוכניות שבאו לידי ביטוי בימי הלמידה והשיא שעסקו בשאלות מהותיות וביניהן: באילו מצבים ותחת אילו תנאים נכון להקים קהילה או לטפח קהילה קיימת? מהם התוצרים המצופים ומהם המשאבים שהארגון יכול להשקיע כדי לתחזק קהילה דיגיטלית לאורך זמן וליצור תפקיד של מובילי/ות קהילה?
מתאימים פתרונות ייחודיים לתוכניות שונות
אבל לא הכל היה כל כך פשוט שהרי מדובר בהתנסות חלוצית בשיתוף פעולה בין האקדמיה למגזר שלישי סביב נושא שכזה. היה צורך להתאים את אופן השימוש במרחבים הדיגיטליים השונים לפיתוח התוכניות ולהביא ערך משמעותי לכל מנהלת תוכנית. לא זאת בלבד, התוכניות היו ברמת בשלות שונה וכך הפתרון שהוצע על ידי הסטודנטים היה מותאם ומדויק עבור כל אחת מהן. אפשר להסתכל על דוגמה אחת שעסקה בנושא קידום תעסוקה איכותית למבוגרים בני 60+ – תוכנית משותפת לג’וינט ולמשרד לשוויון חברתי (היום משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי), הפועלת במטרה להביא לשינוי התפיסה החברתית בשוק התעסוקה לאזרחים ותיקים ולייצר עבורם הזדמנויות שוות להשתלב באופן איכותי בשוק העבודה. מנהלות התוכנית בקשו ללמוד יותר על תפיסות המעסיקים את המבוגרים בעבודה. הסטודנטים ערכו מיפוי והקשבה לרשת באמצעות כלים יעודיים וגילו כי בעיני המעסיקים – מבוגרים בעולם העבודה הם אנשים בני 45 ו-50, כאשר לבני 60 ומעלה כמעט אין התייחסות וקול ברחבי הרשת, וכי ישנם שיקולים מפתיעים ומדאיגים ביחס לאי העסקתם. ממצאים אלו הובילו את הקבוצה לא רק לחשוב על מתן מספר מענים אפשריים אלא גם על האפשרות להציף ולחשוף את האתגרים השונים ולקדם שיח ברחבי הרשת. אחת האפשרויות לדוגמה היתה הקמת קהילה ייעודית שתשפוך אור על בעית העסקת אוכלוסייה מבוגרת תוך יצירת גאנט תוכן להעלאת תכנים רלוונטים ויצירת דרכים למעורבות אקטיבית של חברי הקהילה.
ועם מה אנחנו יוצאים מכל המהלך הזה? עם הרבה הבנה והתכווננות לשיח המיוחד המתקיים ברשת ובקהילות דיגיטליות- בכל אחד משלבי הפיתוח של תוכנית, ולאופן בו מנוסחות שאלות ואתגרים – תוך פתיחות לחשיבה מחודשת על הסוגיה בה בקשנו לטפל; עם תרומה צנועה אך משמעותית להפריה ההדדית שבין אקדמיה למגזר שלישי; ועם הרבה סקרנות לקראת הנושא שיעמוד במרכז המעבדה בשנה הבאה.
תודה מיוחדת לד”ר עומר קינן ותמי אבנד על שותפות בהובלת המעבדה, למנהלות התוכניות, לוועדת ההיגוי ולסטודנטים.
